top of page

להעז ולהצליח - צופית אדמון - רוכבת אופני שטח

צופית היא ספורטאית החודש של "הסטודיו של דליה" לחודש אוקטובר 2004

מסביב שקט של טבע, שמש מוזהבת מעל בית סירא, קולות של עיזים הרועות השקם בבוקר וריח משכר

של שדות. זוהי תמונה אופיינית למסע אופניים של תחילת יום השקם בבוקר, טרם החלה המולת המכוניות ושיגרת היום. רוח מבדרת את בגדיי ואני חצי מרחפת חצי צמודה לאופניים במטרה לכבוש את כביש הפטרולים. קשה לתאר את החדווה והסיפוק מהחוויה של להיות חלק מהטבע כשהכל מחבק ועוטף אותי באהבה.

לפני כ-4 שנים, לאחר שהות של שנתיים בארה"ב ולימודים במסלול חלקי לתואר ראשון במדעי הרוח, חזרנו כל המשפחה לארץ ומיד הקמתי וניהלתי מרפאה לרפואה משלימה. ארבע שנים אלו היו שנים של עבודה מאומצת ומאתגרת כאחד. כפרפקציוניסטית מטבעי שקעתי בתוך העבודה ולא הקדשתי כל תשומת לב לגוף הפיסי ולגוף הרוחני.

הזמן נתן אותותיו במהירות: חוסר פעילות ספורטיבית הוביל לעליה רבה במשקל. כתוצאה מכך חוסר אהבה לגוף, קושי בתפקוד יום יומי, כאבי גב חזקים, ריקנות וחוסר שמחה. התנהלתי לי בכבדות, התחבאתי מאחורי בגדים "אווריריים" גדולי מימדים. לא אהבתי את עצמי, עד כדי כך שאפילו להתבונן במראה לא אהבתי.

המחשבות לעשות שינוי דרסטי באורח החיים החלו בגיל ארבעים נמשכו ליום הולדת 41 ולפני ארבעה חודשים בדיוק זה קרה!

החלטתי שזהו זה, אין יותר פשרות , אין דיכאונות וצריך למצוא פתרון - דבר ראשון נרשמתי ללימודים לתואר ראשון במדעי הרוח בבית ספר לאומנויות "אבני". הפסקתי לנהל את המרפאה על מנת להגשים חלום חיים – משמע טיפול בגוף הרוחני. כצעד שני ולא פחות חשוב, הצטרפתי לסטודיו של דליה קולדהם במטרה לטפל בגוף הפיסי. לימודי האומנות ופעילות ספורטיבית היוו עבורי הפתרון המלא לחדוות החיים.

היום הראשון היה מפחיד, הגעתי לסטודיו לבושה חולצה ענקית ומכנסי טייץ. רק שלא יראו לי איבר בגוף ושלא יגלו כמה האיברים הללו רחבים הם. התחלנו את השיעור באימון מדרגה, מול מראות ענקיות (ההה... לא ניתן להתחבא יותר), והלב דופק בקצב אדיר. התעמלתי בשורה האחרונה והזיכרון הכי חזק מהשיעור הראשון היה "אני רחבה יותר מכל הבנות שלפני, למרות שאני מאחוריהן, הן לא מצליחות להסתיר אותי!" מאז אותו יום מר, עברתי כברת דרך רבה. מהמפגש הראשון שלי עם דליה קולדהם יועצת הכושר והתזונה שלי והמדריכה האישית שלי למדתי להתחבר לגוף שלי. מלימוד הליכה ספורטיבית בקצב דופק המתאים לשריפת שומנים מרבית, דווקא למרות המצופה, ההתקדמות הייתה הדרגתית ונעימה. למדתי להפסיק לחשוב שאני בדיאטה, להבין מה עושה אותי רעבה ומה משביע אותי, למדתי לחשוב בריא ולחשוב כספורטאית. השבוע שלי היום כולל מפגש אישי שבועי עם דליה לייעוץ תזונה ושקילה, למעקב אחר שינויים בירידת אחוזי השומן בגוף, תכנון שבועי של פעילויות הספורט השונות, עידוד ודחיפה וכיוון לפעילות מודרגת ומתונה. כמו כן פעילות ספורטיבית של רכיבה על אופניים על כביש הפטרולים של מכבים רעות עד למודיעין במטרה לכבוש כל גבעה אפשרית ויש רבות כאלו. בנוסף אני מגיעה באופן קבוע לשיעורי עיצוב בסטודיו של דליה הכוללים פעילות אירובית ועיצוב הגוף, הליכה- ריצה ושחיה והבונבון השבועי – רכיבת שטח ביער בן שמן עם קבוצת רוכבים ורוכבות במסגרת הסטודיו!

המפגש הקבוצתי והרכיבה יחד מהווים חוויה חברתית ומאתגרת יחד, הצחוקים מהבדיחות, העידוד, המסלולים המאתגרים ביער, מזג האוויר הטוב והריחות של הטבע....

במסגרת רכיבות סוף השבוע, יצאנו בתחילת החודש ביום שישי אחה"צ לרכיבת שטח בדרך בורמה, לכיוון מצפה הראל, דרך המושבים, דרך השדות, הכרמים מטעי השזיפים והיערות. הריח של היין בכרמים, ריח החציר בשדות, קולות התרנגולים בלולים, רוח הבריזה שנשבה על גבינו, הרימו אותנו מעלה מעלה וגרמו להתרוממות נפש אצל כולנו. בדרך חזרה למצפה לטרון, בעודנו רוכבים, ירדה השמש אט אט ככדור אש ענק למולנו, כאשר אנו רוכבים אליה והיא עומדת מולנו במלוא יופייה בעת שקיעה, מטעי הכרמים מימיננו ואנו רוכבים בשיירה, כמו בתמונה פסטורלית מדהימה ביופייה, לקבל את פני השבת.

ארבעה חודשים מיום שלקחתי עצמי לידיים, ואני יכולה לגופי, אוהבת את עצמי ומחכה לכל יום שיבוא.

ירדתי כשניים עשר קילו, היקפי קטנו, נעלמו כאבי הגב כאילו לא היו. אני נהנית מכל הפעילויות שבחרתי לעסוק בהן אני מתחזקת וכושרי עולה . המשפחה גאה בהצלחות שלי ונהנית שיש אמא עם רוח ספורטיבית. והבעל שדואג ורץ לקנות אופניים אולימפיות כדי לפנק את האישה.

דברים שהיו נראים בתחילה כבלתי אפשריים כמו: לכבוש ברכיבה את הגבעות שבדרך, לרוץ ועוד. היום מהווים בשבילי אתגר שהצלחתי להתגבר עליו. אם פעם ירדתי במשקל ועליתי במשקל כמו אקורדיון, היום אורח חיים לתזונה בריאה ונכונה הוא חלק ממני ולא כדיאטה. נרשמתי לסטודיו של דליה במטרה לטפל בגוף הפיסי, זכיתי תוך כדי התהליך לחיבור של הגוף והנפש. אני מחכה בקוצר רוח לחודש אוקטובר ללימודי האומנות ובינתיים ממשיכה לרכב אל האושר!

bottom of page