top of page

אחד על אחד עם דנה יופה

 

דנה יופה, עורכת "זמן מודיעין", מראיינת את דליה קולדהם

 

אחד על אחד 

מתוך עיתון זמן מודיעין 10.4.08

מאת: דנה יופה, עורכת זמן מודיעין 

 

בת יחידה

"נולדתי ברמת חן שזו שכונה ברמת גן, בת יחידה להורים שעלו מארגנטינה. אבא שלי היה צייר וצלם והייתה לו צלמנייה שלו, אימא שלי הייתה רוקחת במקצועה אבל היא לא עבדה במקצוע שלה אלא העדיפה לעבוד עם אבא שלי. הם היו זוג שכול הזמן בילו ביחד".

 

רקדנית בלט

"מילדות הפוקוס שלי היה ריקוד. החלום הגדול שלי היה להיות רקדנית או מורה לבלט. מגיל צעיר מאוד הלכתי באופן אינטנסיבי לשיעורי בלט ומחול מודרני, אבל גם בספורט הייתי טובה בעיקר בריצות וקפיצות לגובה. הזיכרון הראשון שלי מבית ספר היה כשבכיתה ג/ נבחרתי להדגים בכל בוקר התעמלות בוקר מול כל בית ספר, הייתה במה וכל בוקר הייתי עושה מתיחות ביחד עם המורה לספורט, זאת הייתה רוטינה שכל בוקר הייתי מדגימה התעמלות בוקר וכל הילדים עשו איתי את המתיחות.התעמלות הבוקר מול כל הבית ספר נמשכה מכיתה ג/ עד כיתה ז/, אני לא זוכרת טראומה של פחד קהל אלא דווקא את הכיף כשכולם עושים יחד איתי את הספורט ואת ההרגשה הטובה שזה נותן".

 

מעודדת של מכבי

"בגיל הנעורים המשכתי לרקוד בעתודה של /בת דור/. הייתי כמה פעמים בשבוע נוסעת לתל אביב ללונדון מיניסטור לבית ספר של /בת דור/ ובנוסף הייתי לוקחת שיעורים פרטיים בריקוד אצל המורה המאסטרית מיה ארבטובה.

 כשהייתי בכיתה י/ חיפשו מעודדות למכבי תל אביב בכדורסל, זה היה בתקופת הזוהר של מיקי ברקוביץ/, היו מיונים ונבחרתי להיות אחת מנבחרת המעודדות. האימונים שלי בתור מעודדת כללו חזרות באצטדיון יד אליהו וכמובן הופעות שלנו במשחקים.זאת הייתה חוויה של להופיע מול קהל משולהב ואנחנו הלהבנו אותם עוד יותר. למרות כול העיסוקים שלי הייתי תלמידה טובה, למדתי במגמה דו לשונית בתיכון /בליך/ ברמת גן ובמסגרת המגמה למדתי צרפתית, אנגלית וספרדית. היו לי כמה חברות טובות וקרובות ובמיוחד אחת שדאגה שאלמד, לבנים לא הי לי יותר מדי זמן פנוי והקשרים הרציניים יגיעו מאוחר יותר.

 בבית הייתי מאוד אחראית, הורי לא היו בקו הבריאותי ודאגתי שהבית ימשיך לתפקד".

  

קרוב לבית

"ביקשתי לשרת קרוב לבית בגלל האימונים והחזרות ב-/בת דור/. היום קוראים לזה ספורטאי מצטיין אבל אז לא היה לזה שם, נתנו לי תנאים מיוחדים יכולתי יום-יום להגיע לאימונים ב-/בת דור/. שירתי בבית המשפט הצבאי לערעורים הייתי הרשמת".

 

ישר ללימודים

"לא עשיתי טיול אחרי צבא, לא הרגשתי צורך, ישר נרשמתי ללימודים והתחום שהכי משך אותי ללמוד היה מדעי ההתנהגות ותולדות האומנות באוניברסיטת תל אביב. עבדתי כמו רוב הסטודנטים כמלצרית וכמובן המשכתי לרקוד במקביל".

 

פגישה ליד הבריכה

"בגיל 23 הייתי באילת בחופשה יחד עם ההורים שחגגו יום נישואים. באחד הימים ישבתי ליד הבריכה והגיע בחור אנגלי שהתברר ששמו ריצ/רד והתחיל לדבר איתי. כמעט מהרגע הראשון הוא שאל איך אומרים אני אוהב אותך בעברית. הוא היה תייר אנגלי שהגיע לביקור יחד עם אחיו ונוצר קשר מיידי , הייתה אהבה ממבט ראשון. אחרי החופשה באילת היא חזר לאנגליה ושבוע אחרי התגעגע וחזר לבקר אותי בארץ. אחרי הביקור שלו בארץ אני נסעתי לבקר אותו באנגליה ואחרי שלושה חודשים הציע לי נישואים. הסכמתי ועברתי לגור איתו באנגליה.

 

האקדמיה המלכותית לבלט

"כשאמרתי להורים שלי שאני עוברת לגור באנגליה הם היו בטראומה. היה להם מאוד קשה, הם ניסו לשכנע אותי לא לעבור, אבל לשווא, זה היה עם סיום הלימודים והחלטתי לקחת צ/אנס ועברתי לחו"ל לריצ/רד. מיד כשהגעתי החלטתי לנצל את העובדה שאני באנגליה ומיהרתי להירשם לאקדמיה המלכותית  לבלט קלאסי כי נורא רציתי להוציא תעודת הוראה לבלט קלאסי. עשיתי זאת ויש לי תעודת הוראה מהאקדמיה".

 

יזמית בת 24

"גרנו באזור כפרי מקסים ובדיוק באותה תקופה התחיל כל עולם הפיטנס להתפתח וכולם התחילו להתעמל עם הקלטות של ג/ין פונדה, זה היה היסטרי והחלטתי להיכנס לתוך התחום כי זה מה שמשך אותי. שכרתי את אולם הכנסייה המקומי וכל ערב חילקתי פליירים ופרסמתי שאני פותחת שיעורים של כושר גופני על בסיס מחול וכל מי שרוצה להגיע מוזמן. אחרי מספר שבועות קצרים ראיתי שזה מתחיל ללכת, הגיעו תושבי הכפר שרצו להיכנס לכושר. עוד כמה שבועות עברו עם תפוסה מלאה של שיעורים והבנתי שזה לא לעניין, רציתי לפתוח מקום שיהיה משלי, שאני אוכל לעשות בו ריכוז של שיעורים באומניות הבמה ומחול וכושר גופני. הלכתי וקניתי בית גדול, למרבה הפלא קיבלתי הלוואה בלי בעיות מהבנק, זה היה כשמרגרט תאצ/ר הייתה בשלטון והיא הייתה בעד עסקים קטנים ונתנו לי הלוואה בקלות. הבית שקניתי היה מרפאת רופאים, תוך מספר חודשים עשיתי שיפוץ ופתחתי את המקום, היו לי 24 עובדים והייתה לי שם מספרה, מכון קוסמטיקה, חנות בגדי ספורט, בית קפה ואולם ששם היו מתקיימים השיעורים ואפילו פעוטון ששמרו שם על הילדים שהגיעו עם האמהות, הפעוטון שימש גם אותי לגדל שם לידי את ילדי".

  

שלושה בנים

"אחרי שנה של מגורים באנגליה אני וריצ/רד התחתנו. זה הרגיש נכון ואפילו ההורים שלי התחילו להשלים עם העובדה וגם ליהנות מהביקורים באנגליה, הם היו מגיעים לתקופות ארוכות ואהבו את השהייה איתנו. שלושת בני גדלו גם הם באנגליה, שבועיים אחרי שילדתי חזרתי לעבוד פשוט לא יכולתי להתרחק מדי. דניאל היום בן 23, גיא בן 19 וג/ואל בן 17".

 

חזרה לארץ

"אחרי עשר שנים שגרתי באנגליה אמי נפטרה ואבי חלה בארץ מאוד וחזרתי למשך שבוע לטפל בו. כשהגעתי הבנתי עד כמה מצבו של אבי רע, צלצלתי לבעלי ואמרתי לו שאני נשארת עד שאבא יחלים, הוא הרגיע אותה ואמר טפלי באבא שלך אני דואג כאן להכול. אחרי חודשיים שהייתי בארץ אמרתי לבעלי תחזור לארץ כי אני רוצה להישאר בארץ עד שאבא יחלים. לריצ/רד לא הייתה בעיה, הוא תמיד חלם על הארץ ואמר שמבחינתו העניין סגור ועולים לארץ. השכרתי את העסק ומאוחר יותר מכרתי אותו, ריצ/רד הביא את הילדים לארץ ואני שלא יכולתי להתמודד עם הפרידה שלחתי מכתבים לכולם להיפרד מהם. שכרנו בית ברעות בגלל שבן דודי גר ברעות וכשהיינו באים לבקר אותו אז הוא הראה את המקום והתאהבנו במקום והיה ברור שכשנעשה עלייה נגיע לרעות".

 

ספורט זו התרופה

"באנו בשנת 1993 מצאנו בית להשכרה ברעות, לא היה לנו כלום כי היינו צריכים לחכות עד שהקונטיינר עם כל הבגדים והציוד מאנגליה יגיע כולל הציוד ספורט שלי, ובינתיים בישלתי אצל שכן מצד ימין וכיבסנו אצל שכן מצד שמאל. התחלתי לשים פליירים בתיבות דואר ושלחתי מכתבים לחברות היי-טק שיש לי התמחות בבניית תוכנית כושר לעובדים. התחלתי לעבוד גם פרטי וגם בחברות היי-טק באזור ירושלים וגם עבדתי בתוכנית כושר והרזייה במכונים גדולים, עבדתי גם עם יאיר קרני מצאתי את מקומי מהר מאוד. תוך כדי העבודות הבנתי שהכושר והספורט הם המענה לחיים האינטנסיביים המודרניים וזאת התרפיה שלנו שאנחנו כל כך צריכים וזה מה שנותן פסק זמן הכרחי וגוף ולנפש הם מה שממלא את הבטריות שלנו, כך אנחנו צריכים להטעין את עצמנו ואני מאמינה שכל אדם חייב למצוא חצי שעה ביום לטפל בעצמו".

 

 פרק ב

"ב-2000 התגרשתי והחלטתי להתחיל את החיים החדשים שלי במכבים כשהפעם הסטודיו יהיה בביתי והמתאמנים יבואו אלי הביתה ופה אני אוכל לפנק אותם בספורט ובהרגשה ביתית, גם בזמן שהיה לא קל בהתמודדות עם הגירושים מצאתי שהספורט זה מה שנתן לי מרגוע. רצתי בטבע, רכבתי על אופניים, התאמנתי בפילאטיס אז עדיין לא היה לי את הציוד של הפילאטיס אבל לא וויתרתי ונסעתי להתאמן עם הרקדנים בפילאטיס ב/סוזן דלל/".

  

הסטודיו של דליה

"בסטודיו יש שיעורי פילאטיס, שיעורי כושר, עיצוב וחיטוב, ספינינג, תוכניות הרזיה וכושר אישיות שיעורים לקהלי יעד מיוחדים כמו ילדים, נוער, מתבגרים, שיקום לאנשים עם בעיות גב, יש לי שמונה מאמנים ורוב האימונים לא יעלו על שישה משתתפים אני קוראת לזה אימון סמי אישי".

 

דליאתלון

"במשך שנים רציתי להרים אירוע ספורטיבי עממי באזור שכל אחד יכול להשתתף בו גם מי שיש לו כושר מאוד מינימאלי. זה נתן דחיפה לאנשים חדשים שרק התחילו לעשות כושר הדליאתלון כולל 300 מטר שחייה, 10 ק"מ אופניים וק"מ ריצה.

 נכון לעכשיו האירוע פתוח למשתתפים בסטודיו ואני מקווה שבהמשך יהיה פתוח לכל מי שירצה להשתתף ושהוא ישתרש כמסורת לאורך שנים"

 

המילה דיאטה אסור

"אני אוהבת לבשל בעצמי ובמיוחד לבשל לאנשים אחרים. אני מאוד אוהבת לארח אצלי בבית, אני חושבת שלבשל לחברים זה סוג של נתינת אהבה. אני מקפידה על אוכל טרי וטבעי המילה דיאטה אסורה בבית. אני כן מקפידה לאכול הרבה ירקות, פירות ובשר. גם את הצד התרבותי אני לא מזניחה ואני ובן זוגי אוהבים ללכת לסרטים, הצגות, מופעים וכמובן בלט וקונצרטים".

  

דליה קולדהם

"בת 53. מרפאה בספורט, מאמינה שכל אחד יכול להעיז ולהצליח גם אם זה נראה בלתי אפשרי, זכיתי לשלב מקצוע ותחביב יחדיו וכשאני רואה מתאמנים בקו הסיום של כל אירוע ספורטיבי אין מאושרת יותר ממני".

bottom of page