היום בו נפל הפור

"מוציאים לי גידול מהריאה" היא אומרת לי בקול רגוע, "לא נתנו הרבה הסברים, זה פשוט נראה לא טוב ואין טעם לעשות ביופסיה, ביקשתי שיחכו עד אחרי חנוכה, חנוכה זה החג שלי!"

אני מסתכלת ברחל ויש לי פלאשבק לאישה שנכנסה לפני כמעט שלוש שנים בדלת הסטודיו שלי. אישה אמיתית, אמרתי לעצמי למראה האישה העגלגלה, שומרת המסורת, הלבושה בחצאית על בגדי הספורט, שנכנסה זה עתה

בדלתי, מבקשת לדעת אם זה סטודיו לפילאטיס.

ישבנו לקפה בגינה ושאלתי אותה מה מערכת היחסים שלה עם גופה, והיא ענתה: "גרועה!" היא בקשה נעורים חזרה, לחזור לרחל הבלונדינית הדינמית, החטובה והאנרגטית, לצאת מהכלא של הגוף הבוגד והמזדקן.

התחלנו לעבוד. בוקר בוקר – יום צעידה שהפכה לריצה, יום רכיבה שהפכה לרכיבת שטח, יום שחייה, יום חיזוק ועיצוב, יום יוגה ופילאטיס וחוזר חלילה. עבדנו בעומסים קטנים, בחיפוש אחרי הנינוחות שבמאמץ, הגענו לרוץ 10 ק״מ בקלילות, לרכב ללא מאמץ בעליות ובמורדות, להתחזק ולהתחטב.

רחל שילבה אימונים תוך כדי חיי עבודה ומשפחה מלאים. מגיעה מוקדם לעבודתה בירושלים ורצה בפארק המסילה. היא החלה לעשות מסעות מאתגרים בשביל ישראל פעם בחודש ולהשתתף בצליחות הכינרת עם חברים. לאט לאט הבאנו את יואל הבעל

להשתלב בספורט ולהתקרב לחיים האנרגטיים של רחל, ויחד הם החלו להשתתף במרוצים – לא כדי להשיג תוצאות אלא כדי להנות יחד. ואם כבר סבתא, אז הסבתא הכי ספורטיבית בעולם, אפילו הנכדים הצטרפו לחיים הספורטיביים ומשתתפים איתה כל שנה ב"דליאתלון" – מיני טריאתלון משפחתי של הסטודיו

הכולל ריצה, שחייה ורכיבת אופניים.

החיים מלאים, הקריירה משגשגת, הבית הומה משמחה ואז הופיע משום מקום הגידול.

"האם את בכושר? איך סיבולת הלב-ריאה שלך?" שואל אותה המנתח שאמור להוציא את הגידול,

"רק לפני שבוע רצתי במרוץ הלילה של תל אביב" היא עונה לו, "אני רצה, רוכבת ושוחה, בכושר מעולה!״

הניתוח נקבע ורחל מתעקשת, ניתוח רק לאחר חנוכה, חנוכה זה החג שלי!

היא מזמינה אותי אליה להדלקת נרות, "את תביני הכל כשתבואי לחגוג אצלי" היא מסבירה לי.

באתי, רחל פתחה לי את דלת ביתה כמו מלכה שפותחת את ארמונה, היא מתהלכת כל כך זקופה ותמירה בקלילות של נסיכה מסרטי דיסני, "בואי תכירי את כולם, אין פה מישהו שלא שמע על דליה" היא אומרת ומציגה אותי לפני משפחתה המורחבת, לפחות 50 איש. הבית מריח בריח משובח של לביבות וסופגניות טריות ותחושת שפע מקיפה אותי.

במרכז הסלון הגדול יש מעגל של אנשים על הרצפה וקולות של צחוק ושמחה בוקעים משם. "בואי דליה, הצטרפי למעגל", קורא לי יואל הבעל ומסמן לי להתיישב במעגל. יש לו סביבון גדול וערמה ענקית של טובי הממתקים, כאלו מה'שווים' שקונים בדיוטי פרי מתנה כשחוזרים הביתה. "קחי את הסביבון וסובבי אותו, אם נפל על האות ג׳ זכית בכל הקופה!" הוא מסביר לי את חוקי משחק הרולטה קזינו שמתנהל כאן בבית הדתי בחג החנוכה. אני מסובבת ומקבלת ג׳ ואני כל כך מאושרת כאילו זכיתי במיליון דולר ולוקחת את כל הקופה, עשרות ממתקים בשלל צבעים וטעמים עכשיו הם שלי!!

ואני חושבת לעצמי, היום נפל הפור משמיים, הסביבון הראה ג׳! זהו סימן שרחל תחייה, הרי החיים הם משחק רולטה אחד גדול!

כשכתבתי מילים אלו זה היה יום הניתוח, בשעה 6:00 בבוקר קבלתי תמונה בווטסאפ מרחל,

"דליה מאמנת שלי, הרגע סיימתי להקיף את בית החולים לריצת הבוקר שלי לפני הניתוח ב15:00"

אתם מבינים כמה עוצמה של גוף ונפש יש לאישה הזאת שיוצאת לרוץ בצום לפני ניתוח? איזו לוחמת לחיים היא רחל!!

---

ברגע זה רחל בחדר הניתוח, ואני מרגישה אותה ויודעת שהיא מוכנה בגוף ובנפש לנצח את המוות ולזכות בחיים.

----

הגעתי אליה מיד עם שובה הביתה, אפילו לא התקשרתי, פשוט הופעתי בפתח הדלת. יצאנו לצעידה ברחוב ביתה, תרגלנו תרגילי נשימה להגדלה ולחיזוק של נפח הריאות, מתחנו את השכמות והכתפיים התפוסות מהניתוח, ורחל, רוחה ושמחת חייה היו ממש כמו ביום החנוכה, התנהלה כמלכה אמיתית בממלכתה הרגועה. כל כך הרבה שקט ושלווה זרמו אלי ממנה.

שלושה שבועות לאחר הניתוח רחל הצטרפה אלינו במסלול ריצת שטח לכבוד יום הולדתי, מסלול של כ12 ק״מ! ממש נס רפואי מגדירים אותה הרופאים – טרם שמעו על מישהי שרצה זמן כל כך קצר אחרי ניתוח ריאות מסובך.

כמה שבועות לאחר הניתוח הגיעו התוצאות - רחל עברה את הניתוח בהצלחה ענקית!

כל הגידול הסרטני הממאיר הוסר לחלוטין ללא צורך בטיפולים כימותרפיים ובהקרנות.

----

כמה ימים לפני הניתוח היתה לנו שיחת נפש, רחל הסבירה לי באומץ מה החליטה לגבי גורלה אחרי הוצאת הגידול.

אם יבשרו לה שיש לה 2% סיכוי לשרוד - היא תבקש לא לקבל שום טיפול.

אם יסבירו שיש לה 50% סיכוי לשרוד - היא תלך על כל הטיפול ותילחם במחלה.

התסריט השלישי היה - אם הכל הוסר והיא בריאה, היא מבטיחה לעצמה לחיות בעוצמה, מחוברת לחיים, לבקר את משפחתה בארה״ב ולראות ולחבק את כל אהוביה הרחוקים, ואפילו לחגוג יום הולדת 60 בנסיעה עם בעלה למקום שחלמה-אוסטרליה!

רחל יצאה למסע זה בריאה ושלמה ושמחה, רחל בחרה בחיים והחיים בחרו בה. רחל הגשימה את כל משאלותיה ואני חיכיתי לה בשובה!

בספטמבר, ערב ראש השנה האחרון, שאלתי את רחל מה היא בוחרת למשאלה הספורטיבית החדשה שלה, משהו שיפרוץ את גבולות כל הישגיה הספורטיביים עד כה,

היא בחרה בטריאתלון אילת.

"תוכלי להכין אותי לטריאתלון אילת בדצמבר הקרוב, את חושבת שאעמוד בזה?"

"ברור שכן, את חזקה מעבר לגוף, את חזקה בנפש וברוח!" עניתי לה.

הכנו תוכנית אימונים יומית, שבועית, חודשית מדויקת, בנויה בהדרגה ובכיף כדי שהתהליך יהיה מהנה.

רחל נהנתה מכל רגע!

ערב הנסיעה לטריאתלון רחל באה אלי לקבלת טיפים ולתדרוך אחרון,

היתה כל כך הרבה התרגשות, באוויר היתה שוב תחושה של חג, חג החנוכה מתקרב!

כשרחל יצאה מביתי ישבתי לי לבד ודמעות של אושר עלו בעיני, הסתכלתי על התאריך, זה היה אותו היום לפני שנה שרחל באה לספר לי על הגידול בריאה,

וחשבתי לעצמי, כמה טוב המנגנון האנושי שמשכיח מאיתנו רגעים רעים ומשאיר אותנו באופטימיות של החיים.

צלצלתי לרחל ואמרתי לה –

"את זוכרת איפה היינו רק לפני שנה?

את יותר מכל אחד תחגגי את הניצחון שלך,

לך מגיעה מדליית הזהב האמיתית של טריאתלון אילת, את תחגגי בגוף ובנפש בזכות שניתנה לך, במתנה הנפלאה שאת יותר מכל אדם תעריכי,

את תשחי בים האדום, תרכבי בהרי אילת ותרוצי בנופים הנפלאים של ים והרים,

כל זה מגיע לך כל כך,

את האלופה האמיתית של טריאתלון אילת, של חייך, שלי!"